מה אמיתי ומזויף בתקופות של זיופים עמוקים?

כבר ראית כמה דוגמאות. כמעט ולא ניתן להבחין בין הדבר האמיתי. השאלה היא האם, עכשיו כשהמדיה הסינתטית משחקת תפקיד חשוב יותר ויות מה אל זיופים ר, נוכל בקרוב להבחין בין אמיתי למזויף. איך נראית המציאות החדשה?

משחק עם המציאות
Menno van Doorn, Sander Duivestein ו-Thijs Pepping דנים בנושא זה בספרם Echt nep (שותף). הם נותנים מענה לצורך שאנשים תמיד היו צריכים לשחק עם המציאות, שחוזרת כל הדרך אחורה לתקופת ההירוגליפים. אבל מעולם זה לא היה אפשרי בקלות ובאמינות כמו עכשיו. השאלה שהם חוקרים בספרם היא כיצד אנו שומרים על אחיזה במציאות כאשר הזיוף מועדף יותר ויותר על המציאותי.

אז כדאי קודם כל לשקול שהטכנולוגיה אינה מנוגדת לאנשים, אבל מדיה סינתטית מספקת מערכות יחסים חדשות וצורות חדשות של משחק עם המציאות. הם יוצרים ניואנסים בין מה שאנו מכנים אותנטי למקורי או אמיתי ומזויף. בנוסף לשחקני ריאליטי, לאט לאט אנחנו הופכים לבוני מציאות טובים יותר.

מדיה סינתטית יוצרת ניואנסים בין מה שאנו מכנים אותנטי למקורי או אמיתי ומזויף.

התמקדות בצד האפל של מדיה סינתטית אינה מוצדקת
יש התמקדות גדולה בצד האפל של המדיה הסינתטית, אבל לפי ואן דורן, דויבשטיין ופפינג, זה לא מוצדק. מניפולציה והשפעה תמיד היו קיימים. זו לא כל כך הבעיה. מה שהשתנה הוא שהכלים להשתתפות זמינים כעת בקלות והאינטרנט מאיץ מאוד להגיע לקהל של מיליונים. זה עשוי להוות חרס לתחום הפרסום ולמפרסם התמים, אבל גם לתעמולה הפופוליסטית והשקרנית.

הרעיון שהיה לנו כאנושות השקפה אוניברסלית על אמת אובייקטיבית לפני שחר עידן זה של פוסט-מציאות, מוגזם. עם היכולת לתפעל תמונה, צליל וטקסט מדובר, מדיה סינתטית מציעה הזדמנות חסרת תקדים לעצב את המציאות לפי רצונך.

המוח שלנו לא מסוגל לעמוד בקצב של החברה המורכבת

יש להתייחס ברצינות לסכנה הזו, אך לא להגזים. אחרי הכל, זה משתלב עם האופי המובנה של האדם המשחק כיצור פוסט-ריאליטי. מתוך אינסטינקט הישרדות טהור, תמיד תמרנו מידע לטובתנו.

האבולוציה האיטית של המוח שלנו, המתמקדת בלעדית בהישרדות המין שלנו, אינה מסוגלת לעמוד בקצב השינויים המהירים בחברה הטכנולוגית והמורכבת שלנו. התוצאה הישירה של זה היא לחץ בעת עיבוד כל המידע שנקרה בדרכנו. עם זאת, יש לנו מנגנונים נאותים לבצע בחירה במידע הנתפס במודע. חשוב מאוד שנהיה מודעים כל הזמן ל’פילטר’ הלא מושלם הזה ושנשאר מוכנים להתאים את התמונה שלנו במידת הצורך.

הסכמים מרומזים חדשים לגבי מה שהוא באמת מזויף מתעוררים אוטומטית
עם הזמן מגיע הניסיון. בשל אוריינות התקשורת האנושית, אנו מכירים יותר ויותר את המוסכמות של התקשורת הישנה והחדשה. אנחנו יודעים שקיימים דיפפייקים וחדשות מזויפות. זה חלק מהשריון שלנו להבדיל בין האמיתי לבין הזיוף . השאלה מה אמיתי ומה לא מבוססת על מוסכמות שצצות פחות או יותר אוטומטית עם הזמן.

פשוט תראה סרטים. השחקנים מעמידים פנים שמה שהם משחקים זה מציאות והקהל מתיימר להאמין שזו מציאות. רק לעתים נדירות יש בלבול בהשעיה הזמנית הזו של המציאות.

קראו גם: 4 הפרשים של האינפקליפסה: טראמפ, QAnon, digitprop ו-deepfakes
ההסכמים והמוסכמות הברורות הללו עדיין חסרות בצורות חדשות של תקשורת. הקהל הנאיבי פשוט, אך גם באופן זמני, יוטעה. הסכמים מרומזים חדשים נוצרים כמעט אוטומטית, מבלי שנדרש תקנות מפורשות.

3 דוגמאות חיוביות
המידע הזה גורם לי למצוא את העתיד הרבה פחות מפחיד, מה איתך? כדי להרגיע אותך נתוני מספר טלגרם פעילים  עוד יותר, אני רוצה להראות עם שלוש דוגמאות שלמדיה סינתטית יכול להיות גם צד חיובי מאוד.

חולי ALS יכולים לתקשר שוב הודות ל-Cloud Text-to-Speech

חולי ALS לרוב אינם יכולים או כמעט אינם מדברים יותר והמיומנויות המוטוריות שלהם מתדרדרות. מדיה סינתטית מאפשרת למטופלים לדבר בקול  האם בדיקת A/B היא רעיון טוב עבור סטארט-אפים של SaaS?  שלהם. בפרויקט Euphonia, גוגל  ו-ALS TDI עובדות יחד על מנת לפתח טכנולוגיה  המסייעת לחולי ALS עם הפרעות דיבור לתקשר באמצעות סמארטפון. זה משתמש במודל ה-WaveNet שמציע Cloud Text-to-Speech .

2. דמויות היסטוריות מתעוררות לח רשימה של מספרי טלפון נייד אמיתי יים בכיתה ומשפרות את תוצאות הלמידה
טכנולוגיית Deepfake מאפשרת אפשרויות רבות בתחום החינוכי ויכולה לעזור למורה להעביר שיעורים אינטראקטיביים. אפשר לחשוב על דמויות היסטוריות שחוזרות לחיים בכיתה. זה גם מבטיח שיישמרו סיפורים חשובים מההיסטוריה שלנו.

שימוש יצירתי במדיה סינתטית בחינוך יכול לשפר משמעותית את תוצאות הלמידה .